top of page

תמר בן שאול (ילידת 1962, ישראל) היא אמנית ישראלית המתמקדת ביצירתה בציור וברישום. 
שפת הציור שלה נעה בין הפיגורטיבי לריאליסטי וגוף עבודותיה כולל דיוקנאות, ציורי נוף, טבע דומם וציורי תפנים של המרחב הביתי והמשפחתי. 

עבודותיה של בן שאול ניצבות על קו התפר בין האישי והחברתי. הן שוזרות בין עולמה הפנימי, בין הרובד האישי, לעיתים אוטוביוגרפי, ובין הרובד הקולקטיבי.  העיסוק בקיום האנושי עומד במרכז עשייתה ומשתקף דרך מבטים שונים בגוף יצירתה. האמנית עוסקת במצבי הוויה, תוך התבוננות בסביבתה הקרובה ובמרחב האינטימי, לצד עיסוק בתמות אנושיות אוניברסאליות הנוגעות למרקם החברתי- תרבותי בעידן הנוכחי. את השראתה היא שואבת מהעולם שסביבה, אקטואליה, ספרות, שירה וקולנוע. 

ביצירותיה, היא משלבת עמדה ביקורתית ומציפה שאלות נוקבות על מגדר, זהות ותופעות חברתיות. היא מתייחסת להיבטים שונים בקיום האנושי ומהרהרת  בשאלות הנוגעות לתפישות תרבותיות וליחסי הגומלין המתקיימים בין אדם לבין עצמו, בין סובייקטים, בין אינדיבידואל לחברה, בין יחיד לקבוצה ובין אדם לסביבתו. עבודותיה מהשנים האחרונות מפנות מבט לצדדים האפלים של הקיום האנושי, תוך בחינת תופעות ונורמות בהקשרים היסטוריים, אידיאולוגיים, חברתיים ותרבותיים.  האמנית מתחקה אחר יחסי הכוחות בין הפרט לקבוצה. היא בוחנת את המתח והקונפליקט המובנים בין קונפורמיזם לאינדיבידואליזם, את השאיפות להשתייכות ואת אימת הדחייה מנגד ומהרהרת במצבים ובתופעות כמו לחץ חברתי, כניעה לקונפורמיות, אפקט "העדר", והמכניזם המפעיל בחירה – מרכיבים בעלי השפעה והשלכות אתיות.  בן שאול מציפה את הסוגיות דרך סיטואציות חברתיות שונות, המובילות לדינמיקה קבוצתית הרסנית ואלימה ולכשל מוסרי.  

תמר בן שאול היא בוגרת התכנית לתואר שני בתקשורת אינטראקטיבית, (MPS) אוניברסיטת ניו יורק, NYU (1994), בעלת תואר ראשון באמנות, בצלאל (1987), בעלת תעודת הוראה לאמנות מטעם המכללה לחינוך בסמינר הקיבוצים ומורה לאמנות בסטודיו שלה. במהלך העשור האחרון, הציגה תערוכות יחיד בגלריות ובחללי אמנות שונים ברחבי הארץ. חיה ויוצרת ברמת השרון.

 

הצהרת אמנית

"החיים אינם מה שחיית, אלא מה שאתה זוכר והאופן שאתה זוכר אותם כדי לספרם.  כל דבר, ברגע שנח עליו מבטי, העיר בי תשוקה קודחת לכתוב כדי שלא למות", ... 
גבריאל גארסיה מארקס - לחיות כדי לספר 

אני מציירת כי אני חייבת. יש בי צורך לעכל ולעבד את העולם הרגשי שבתוכי, העולם הגדול והמלוח מעבר לקירות מצחי, על ידי ציור. כך היה מאז ילדותי, וכך גם עתה. יש בי אהבה חושית לציור: לריח, למרקם הצבע, השקיפויות והשכבות. יש בי התפעמות מכוחם של צבעים בהקשרם הצבעוני (כמו אקורדים במוזיקה), מן המתח של כתם ליד קו והקסם שנוצר על ידי טונאליות נכונה המצליחה ליצור אשליית תלת מימד, עומק ומרחב על מצע דו מימדי.

תהליך היצירה שלי מונע על ידי צורך ״לצייר סיפור״. הרעיון והנרטיב מחוץ לעולם הציור הכרחיים עבורי, כחלק מיצירת אמירה משמעותית. המחשבה מראש היא על גוף עבודות ולא על ציור בודד, כאשר כל עבודה מהווה מרכיב קטן בפאזל. מכלול העבודות יוצר את הסיפור. הנושאים שאני מוצאת עצמי חוזרת אליהם שוב ושוב נוגעים במורכבות הטבע האנושי, כמיהת הפרט להיות חלק מקהילה, חלק ממשפחה, חלק ממקום. מעניין אותי הטשטוש בין גבולות היחיד לקבוצה. מה מידת ההזדהות, הציות או קריאת התיגר על חוקיה. נקודת המוצא יכולה להיות אוטוביוגרפית, זיכרון כלשהו, אירוע מכונן אישי, חברתי או פוליטי.  

תהליך היצירה מאופיין בתקופות התבשלות ארוכות ומאתגרות. כשהרעיון מתחיל להתגבש, הוא מוביל לשלב מחקר ואיסוף מידע, בהתאם לנושא עליו אני עובדת, ובמקביל נוצרים דימויים בראשי, שאף הם תולדה של משפט, סיפור או מיתולוגיה כלשהי.  לעיתים התהליך מוביל אותי למחוזות שאינם מתוכננים ומבחינתי זהו הקסם שביצירה.
 

Self Portrait

 50x70 דיוקן עצמי, 2016, אקריליק על בד

bottom of page